האחוזה בית חנן-ביקורת חתונות

העיר נס ציונה היא למעשה ישוב שהתפתח מתוך (וסביב) רמזור אחד בין ראשון לציון לרחובות. כמובן שלילדי העיר מנסים בבתי הספר למכור סיפורים היסטוריים על הביל"ויים ועל התיישבות אידיאולוגית כדי לטעת בהם מעט ציונות וגאווה, אבל אנחנו (אלה שעברו את גיל 25) כבר ילדים גדולים ומיואשים שיודעים את האמת.

כתושב מפוכח, אני תמיד מנסה לחפש את הטוב שבפרובינציאליות שלי. עד היום, לפחות בתפקידי כמבקר חתונות, זה אף פעם לא קרה, בעיקר בגלל המרחק הרב מעירי הצנועה ועד אזור השרון העמוס בגני אירועים. מרחק שעשיתי בדר"כ במהירות ממוצעת של 0.25 קמ"ש הודות לעומסי תנועה מרשימים בכבישי השרון, שגרמו לי לפספס את קבלת הפנים (ואת האוכל של קבלת הפנים)

הפעם החלטתי לשים סוף לסאגת הפקקים שלי ולמצוא מקום טוב קרוב לבית. זה לא היה קל. בניגוד לאזור השרון, שהוא בירת גני האירועים של הארץ, אזור השפלה סובל ממחסור במקומות טובים ומשופע דווקא באולמות אירועים עם זיקה חזקה לשנות השמונים ומדינות ערב.

לבסוף החלטתי לבקר את האחוזה בבית חנן.

בניגוד למקומות עם שמות כמו  אולמי המלכה או בוסתני הנסיך, האחוזה ראויה לשם שהיא נושאת. זוהי באמת אחוזה, שהוקמה בראשית המאה הקודמת ושימשה (כפי שמספר השלט בכניסה למקום) את אנשי האצולה היהודית עד שננטשה ושופצה בשנות התשעים ע"י בעלי המקום. האירועים נערכים בחצר האחוזה. זוהי חצר פשוטה, נעימה ונטולת פוזה עם עצי

הדר שעששיות תלויות עליהן ומשוות למקום אווירה חורפית ורומנטית כיאה לתקופה זו של השנה.

המוסיקה בקבלת הפנים הייתה מעט גלגל"צית ובנאלית לטעמי ולא קלעה לאווירה המיוחדת וגם לא לאוכל המצוין והשונה.

"סלמון סושי סטייל" שזה בעצם סושי סלמון לא מגולגל אלא מוגש בתוך קעריות קטנות וטעים בטירוף. גם השאר לא נפל מזה, לא בטעם ולא בצורת ההגשה המיוחדת: אטריות צלופן (אל תשאלו אותי מה זה) עם חזה עוף ברוטב בוטנים. מצוין. פוטאטו צ'יפס מתובלים בתבלין גריל עם מיונז לימון מלמעלה מוגש בתוך גביע מנייר וסביצ'ה של דג מוסר על טורטיות מטוגנות. מעמדה אחת לא הספקתי לטעום בגלל העומס בסביבתה- עמדת החומוס גרגרים עם פטריות חמות. וכאן יש ללמוד לקח: דע מי הם אורחיך!!! חשיבה ותכנון מוקדם היו מחייבים עוד עמדת חומוס כזאת.

צילום: רונן טלקר - פוטוסינטזה ( למצולמים אין קשר לכתבה)

רגע לפני שהתחילה החופה פגשתי את הרב יצחק לוי מאגודת "צוהר", איש נעים ונחמד שהתלונן בפניי על העובדה שהחתן "הכריח" אותו להגיע בשבע וחצי ועכשיו השעה כבר תשע. חומר למחשבה.

הזוג נכנס עם "אח של סלים" (לא אמרנו שדי כבר עם השיר הזה בכניסה לחופה) מלווה בהורים לתוך חופה צנועה שארבעה בני משפחה וחברים אחזו בה והתאימה בדיוק לאופי המקום. האורחים עמדו קרוב מאד לחופה ויצרו אינטימיות מחממת ולבבית שרמזה שבהמשך יהיה פה שמח.

הרב היה ענייני לחלוטין (וקצת צרוד)  וסיים את החופה במהירות (אולי בגלל שנתנו לו לחכות הרבה?).

הזוג יצא עם הגרסה של   SANTA ESMERALDAל" misunderstood " מהפסקול של "להרוג את ביל".

הסיום השמח והקצבי לחופה גלש לתוך הרחבה.  אמנם רוב האורחים נהרו לעבר המזנונים אבל הדי.ג'יי יותם בן שלום ממוסיקה פלוס הצליח לשמור גם בשלב זה על קבוצה של 30 אנשים שמחים ומקפצים עם מיקסים חלקים למוסיקה מצוינת שגם אפשר לרקוד איתה וגם אפשר לאכול איתה.

הדבר הרע היחיד שיש לי לכתוב על החתונה, חוץ מהשמלה של אמא של הכלה שנראתה כמו עטיפה של שוקולד פררו-רושר היא פרצוף התחת של אחד הברמנים שהקפיד לא לחייך במהלך כל הערב (ולא לשים לי סטירר במשקה) . דבר שבלט במיוחד על רקע שאר אנשי האחוזה המקסימים והחייכנים. (יערה, גילת ופלג)

האוכל המשיך להיות נהדר. פפריקה הוא קייטרינג יחסית צעיר ומבחינתי אפשר להוסיף צעיר ומבטיח (וגם מקיים). לא העמסתי לי הרבה אוכל כי הטעם הטוב מקבלת הפנים עדיין ישב על הלשון. נהניתי מאד מפרגית שסוף סוף (סוף) לא הייתה על הגריל אלא בסגנון הודי ברוטב טיקה עם צ'טני משמש ואנטריקוט מיושן, רך ונעים שלא יובש למוות על האסכלה. מהתוספות טעמתי ירקות שורש בגריל (מצוין) וסלט חסה שהיה מעט משעמם לטעמי.

למרות שהחתונה הייתה קטנה יחסית הרחבה נראתה עמוסה מאד וזה עוד יתרון של האחוזה, שגם בחתונות של לא יותר מ-200 אנשים עדיין נשמרת אווירה חמימה ואינטימית.

התחלתי להתגעגע הביתה. ככה זה שאתה קרוב לבית, כל ג'ובניק מכיר את זה. אז אחרי הקינוחים שגולת הכותרת שלהם הייתה "צ'אנקי מנקי"- שבבי גרנולה עם קרם בננה ושוקולד חם מלמעלה, הגעתי להבנה שהחתונה הזו תסתדר גם בלעדיי והברזתי מוקדם הביתה.

ביקשתי מפלג, מנהל האירועים של האחוזה, שיסמס לי שהחתונה נגמרת. בשעה אחת וחצי בלילה זה קרה. לא רע בשביל חתונת חורף בפרובינציה....

פרסומת